הצטרפו למאבק בעזרת טופס ההרשמה!

אנו זקוקים לכם!
הצטרפו למאבק ונוכל להשפיע ולמנוע את התפוררותו של מערך המילואים

הירשמו עכשיו!

פרוטוקול ההצבעה על חוקי המילואים במליאת הכנסת – מאי 2007

הצעת חוק שירות המילואים, התשס"ו-2006

[הצעת חוק פ/811/17; נספחות]

(הצעת קבוצת חברי הכנסת)

היו"ר יולי אדלשטיין:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא. הצעת חוק המילואים, תשס"ו-2006. ההצעה מובאת לדיון מוקדם. ההצעה היא של חברי הכנסת אבשלום וילן, דני יתום וקבוצה גדולה של חברי הכנסת. ינמק, אני מבין, חבר הכנסת אבשלום וילן. אני יכול לתת לך עד עשר דקות.

אבשלום וילן (מרצ):

לא. יש על זה הסכמת ממשלה.

היו"ר יולי אדלשטיין

תנצל את הרגע שלא הודיעו לי על הסכמת הממשלה ולא רשמו לי את הסיכום הזה.

אבשלום וילן (מרצ):

תודה, אדוני היושב-ראש. חוק המילואים – זו בעצם קדנציה שנייה שהוא מגיע. בקדנציה הקודמת חתמו על החוק למעלה מ-50 חברי כנסת, הפעם חתמו למעלה מ-30, מכל סיעות הבית. הוא בעצם תולדה של ועדה שהקימה מערכת הביטחון, שנקראה ועדת-ברוורמן – בטרם פרופסור ברוורמן נהפך לחבר כנסת. הם הציעו באופן עקרוני שינוי תפיסתי. אם עד היום כולם היו עושים מילואים, לפחות על הנייר, בעשר שנים האחרונות הדבר השתנה – רק חלק עושה מילואים, לא כולם. הרעיון המהפכני היה לעבור מתפיסה של כל העם צבא, לתפיסה שבעצם אלה שמשרתים במילואים הם רק קבוצה מסוימת מתוך האוכלוסייה שחייבת במילואים, ולכן היא תתוגמל.

ועדת-ברוורמן הציעה מודל שלם, והחוק שהוכן על-ידי שדולת המילואים היה חוק מאוד דומה להצעת החוק הממשלתית, בהבדל אחד, שבעצם כאשר דובר על התגמולים, הצעת החוק הממשלתית הגיע לפשרה עם האוצר, ואז האוצר הציע להוסיף 137 מיליון שקלים לתגמולים. בהצעת החוק הפרטית של 50 חברי הכנסת התגמול היה גבוה יותר, ותיכף אני אפרט בכמה.

בשלהי הכנסת הקודמת הגענו – בוועדת משנה של חוץ וביטחון לענייני כוח-אדם, בראשותו של חבר הכנסת דאז אהוד יתום – להבנות בנוגע לחיבור שני החוקים. סגן שר הביטחון דאז, חבר הכנסת זאב בוים, בעצם שמח על ההסדר. זה הגיע לשר הביטחון, שהתלבט – ובינתיים הוקדמו הבחירות והחוק חזר לנקודת ההתחלה.

הפעם הנחנו את החוק מחדש. היתה מלחמת לבנון השנייה, המדינה הכינה בעצם הצעת חוק חדשה, שהיא שונה מהצעת החוק המקורית – ונמצא פה סגן השר אפרים סנה, הוא יסביר אותה. על כל פנים, אני הודעתי מראש שמכיוון שאנחנו נשארים בהצעה המקורית, אנחנו בהחלט מוכנים לעבור את התהליך שעברנו בכנסת הקודמת, שעל-פיו כאשר הצעת החוק שלנו תעבור בקריאה טרומית, אני מקווה שכך יהיה, והצעת החוק הממשלתית תעבור בקריאה ראשונה – ילוכדו שתי ההצעות לדיון משותף בוועדת החוץ והביטחון, ואנחנו מראש התחייבנו לקבל את הפשרות. כי אנחנו לא מסוגלים – זו הצעה שהעלות שלה היא מאוד מאוד גבוהה בכספים, תיכף אני אסביר. לכן, מה שיצא מוועדת חוץ וביטחון, ההסכמים וההסדרים שיגיעו אליהם שם, מקובלים עלינו מראש. אין לנו אפשרות לקדם בנפרד חוק בסדרי גודל כאלה, וזה גם לא רצוי ולא ראוי.

לכן אני מתחייב פה מראש שבסופו של דבר, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, נגיע בוועדת החוץ והביטחון להסדרים מה יכלול החוק.

ראובן ריבלין (הליכוד):

נצביע.

אבשלום וילן (מרצ):

אני רק רוצה להסביר את ההבדלים. בהצעת החוק שלנו, דבר ראשון קיים תגמול למי שמשרת במילואים שנתי, וקיים תגמול בגמר 20 וכמה שנות המילואים – כל אדם שמשתחרר מקבל גם תגמול כספי. סדר הגודל משמעותי – אני לא רוצה להיכנס פה לסכומים. לא סכומים גבוהים, אבל הכרת תודה של המדינה – גמרת, עזבת מקום עבודה אחרי 25 שנה, נתת חודש בשנה? סדר גודל סביר. והדבר החשוב ביותר, אולי: תיקון, מודרג, של כל חוקי הביטוח הלאומי, שהיום עושים עוול היסטורי למילואימניקים. יום העבודה של איש מילואים שווה 1/30 ולא 1/22; סטודנט שאין לו עבודה קבועה ומשרת במילואים מקבל שכר מינימום ולא שכר ממוצע – יש שורה של תיקונים בחוקי הביטוח הלאומי שאנחנו מציעים לשפר, ובסופו של דבר לעזור לאנשי המילואים – הסטודנטים, בעיקר, בגילים הצעירים.

זהו שינוי תפיסתי מרחיק לכת. אני חושב שבחודשים הבאים, אם וכאשר החוק יעבור, צריך בהחלט לקיים בחברה הישראלית דיון רציני במשמעות של השינוי. זו פעם ראשונה שאנחנו עוברים לשיטה אחרת, יש לה תוצאות מאוד לא פשוטות, אבל אני חושב שזאת הדרך היחידה בעצם. כאשר חלק מהחברה לא משרת יותר, לאותו חלק שמשרת צריך לתת תגמול כלשהו, לא כל כך כספי כמו הכרת תודה והערכה, שמי שעושה יקבל את זה בדין.

צפויים לנו עוד דיונים מאוד קשים, אני מניח שנעבור אותם, ואני קורא לחברי הכנסת להתאגד מאחורי ההצעה ולאחר מכן מאחורי הצעת החוק הממשלתית, כדי ששתי ההצעות יחדיו יגיעו לוועדת חוץ וביטחון ויוכנו במשותף לקריאה שנייה ושלישית, ואז נוכל לנסות לשפר את הצעת החוק הממשלתית, שכרגע בכל נושא התגמול היא מאוד בעייתית בלשון המעטה.

רן כהן (מרצ):

אני רואה ששר הביטחון לא נמצא כאן. עם כל הכבוד, כשמדובר בנושא כזה לא היה ראוי ששר הביטחון יהיה פה בדיון היום?

היו"ר יולי אדלשטיין:

זו שאלה מאוד חשובה, אני לא בטוח שאני או חבר הכנסת וילן הכתובת לשאלה הזאת.

אפרים סנה (העבודה-מימד):

מה הוא שאל?

היו"ר יולי אדלשטיין:

קובל חבר הכנסת רן כהן למה שר הביטחון אישית לא נמצא כאן, אבל אנחנו מכבדים את סגן השר אפרים סנה. חבר הכנסת וילן סיים את דבריו.

רן כהן (מרצ):

אני מניסיון יודע שאפרים סנה יודע יותר טוב מהשר – – –

אבשלום וילן (מרצ):

אני מצטרף לשואלים.

היו"ר יולי אדלשטיין:

אתה מצטרף לשואלים, אנחנו מודים לך על דבריך המלומדים ואנחנו מזמינים לתת את תשובת הממשלה. כאמור, תשובת הממשלה מפי סגן שר הביטחון, חברנו חבר הכנסת אפרים סנה. חברי הכנסת שימו לב, ההצעה של חברי הכנסת אבשלום וילן, דני יתום וקבוצת חברים היא הצעה לקריאה טרומית. לאחר דבריו של סגן שר הביטחון חבר הכנסת סנה נצביע. לאחר מכן סגן השר יציג הצעה של הממשלה שהיא לקריאה ראשונה. דין קצת שונה, והמבין יבין.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מקבל ביותר מאשר בברכה את הצעת החוק של חברי הכנסת אבו וילן, דני יתום ועוד 39 חברי כנסת.

ראובן ריבלין (הליכוד):

היו 40 חברים – – –

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אני יודע על 41.

ראובן ריבלין (הליכוד):

אחד נטש את חתימתו – – –

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אני עדיין חתום, גם שר התיירות עדיין חתום.

ראובן ריבלין (הליכוד):

כסגן שר הביטחון אתה לא יכול להיות חתום.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

נכון, גם לא שר התיירות. אם כן, אני נאלץ להקטין את המספר הזה. אבל עדיין, חבר הכנסת ריבלין, זה לא מוריד כהוא זה מהתוקף הציבורי והמוסרי של החוק הזה, כיוון שכל 39 החותמים העכשוויים עליו הם מכל סיעות הבית הציוניות, ואני חושב שזה חוק שנהנה מתמיכה רבה. אנחנו הולכים אתו יחד. עוד מעט, כשאעלה את החוק שלי, אומר מהם העקרונות.

אבל אני לא רגיל להישאר חייב תשובה. זרק פה חבר הכנסת רן כהן הערה – למה זה שר הביטחון לא נמצא פה, שמא הוא לא מעריך את חשיבותו של היום הזה. אני רוצה להרגיע אותו שאתמול וגם שלשום נכח שר הביטחון בכל האירועים. למשל, עשינו אירוע במשרד הביטחון שבו נתנו פרס למעסיקים המצטיינים, נתנו פרס לאותם מעסיקים שהתנהגותם אל עובדיהם אנשי המילואים ראויה לתודה – – –

אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

לאור התנהגותו הטובה הוא קיבל פטור מלבוא לכנסת.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

לא נכון. ולכן אם רן כהן חושש, אני יכול להרגיע אותו. הוא דואג לסדר-היום של שר הביטחון, ואני יכול להרגיע אותו שב-07:00 הוא כבר היה בתרגיל ברמת-הגולן. היינו היום בטקס לחללי המסוק שאיבדנו לפני 30 שנה בבקעת-הירדן. חילקנו את זה כך שאני, שעוסק בענייני חקיקה במשרד, אבוא להיות אתכם, ושר הביטחון המשיך בסיור בבקעת-הירדן, שכמובן יקרה לכולנו.

לאחר שמסרתי את ההסבר המפורט – אני מכבד את רן כהן גם כשהוא לא מכבד אותנו בנוכחותו, הוא זרק שאלה והלך כנראה למקום אחר, אבל שלא ייאמר שהשארתי אותו ללא תשובה – אני מאוד ממליץ לתמוך בהצעתו של חבר הכנסת אבו וילן.

היו"ר יולי אדלשטיין:

תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת סנה. חברי הכנסת, כפי שהודעתי אנחנו עוברים להצבעה. אדוני המזכיר, לא צלצלו?

מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):

לא היה צלצול.

היו"ר יולי אדלשטיין:

החוק הזה לא נמצא במחלוקת, וכמו כולנו שמחתי לשמוע שגם סגן שר הביטחון הודיע שהממשלה לא מתנגדת להצעת החוק הפרטית. עם זאת, אני בטוח שיש לא מעט אנשים בדרך, ובהם גם כאלה שעשו לא מעט ימי מילואים בחייהם, ולכן חשוב שהם יבואו ויביעו את עמדתם גם בהצבעה. נמתין כמה דקות. בינתיים אחזור על מה שאמרתי: מייד לאחר שנסיים את ההצבעה על הצעת החוק הפרטית נעבור להצעת חוק דומה שבאה מטעם הממשלה. נזמין שוב את סגן שר הביטחון חבר הכנסת סנה להציג את הצעת החוק הממשלתית בנושא שירות המילואים, ולאחר מכן, כנהוג בהצעת חוק שבאה לקריאה ראשונה – הממשלה פטורה מטרומית כידוע – נקיים דיון קצר וממצה בין חברי הכנסת. לאחר מכן נצביע גם על הצעת החוק הממשלתית. סגן שר הביטחון מסכים עם הסדר הנ"ל?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

– – –

היו"ר יולי אדלשטיין:

אילו הייתי בוחן אותך, חס ושלום, הייתי נותן לך ציון מצוין, אתה באמת הקשבת לדברי בקשב רב. מייד אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת סנה, כאדם מנוסה בבית הזה אתה מבין שאני פשוט רוצה לתת לחברי הכנסת להגיע למליאה לאחר הצלצול, ולא לשמוע אחר כך מחאות ובקשות להוסיף אותם. בינתיים הגיעו עוד כמה חברי כנסת. טוב שחיכינו למילואימניק שלנו.

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מודיע פעם נוספת שמדובר בהצעת חוק המילואים, התשס"ו-2006, שבאה לקריאה טרומית. היוזמים הם חברי הכנסת אבשלום וילן, דני יתום וקבוצת חברי הכנסת, כפי שנאמר כאן, 39 בסך הכול. חברי הבית, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת החוק לקריאה טרומית, של אבשלום וילן, דני יתום וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד, מי נגד? מי נמנע?

הצבעה מס' 2

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הצעת חוק המילואים, התשס"ו-2006, לדיון מוקדם בוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

חברי הכנסת, בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המילואים של חברי הכנסת וילן, יתום וקבוצת חברי הכנסת עברה להכנה לקריאה ראשונה בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. אם קולו של חבר הכנסת עתניאל שנלר, חבר ועדת חוץ וביטחון, לא נכלל בהצבעה האלקטרונית, אני מבקש להוסיף את קולו בעד החוק הזה.

הצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז-2007

[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/295).]

(קריאה ראשונה)

היו"ר יולי אדלשטיין:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז-2007, שבאה מטעם הממשלה, בקריאה ראשונה. אני מזמין עוד פעם את חבר הכנסת אפרים סנה, סגן שר הביטחון, לעלות ולהציג את הצעת החוק הממשלתית. אדוני סגן השר, בבקשה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך על החלטתך הקודמת להמתין, ולו רק כיוון שחבר הכנסת איתן כבל נכנס אלינו, והוא הרי מילואימניק פעיל. יתירה מזו, הוא הרס"ר של הגדוד שקיבל ביום ראשון פרס הצטיינות על תפקודו במלחמה. גדוד צנחנים של חטיבת משחררי ירושלים, וחבר הכנסת כבל הוא הרס"ר של הגדוד הזה. אז אי-אפשר להצביע בעד חוק המילואים כאשר הוא לא נמצא אתנו, ותודה רבה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

ברכות בשם כולם לגדוד.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

לאיתן ולגדוד.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. החוק שאני עומד להציע הוא הגרסה השנייה של אותו החוק. הגרסה הקודמת הוגשה על-ידי הממשלה, עברה בקריאה ראשונה ונאלצנו להציע תחתיה הצעה אחרת. ההצעה הקודמת היתה בנויה על מסקנות ועדת-ברוורמן. באה מלחמת לבנון השנייה והעמידה את מסקנות הוועדה הזאת באור כזה שהיא איננה לגמרי מעשית. היינו צריכים לחזור ולכתוב בעצם חוק חדש, והוא החוק שאני מביא פה היום לכנסת.

ארבעה עקרונות יש לחוק הזה. הראשון הוא שהרמטכ"ל חייב, על-פי החוק הזה, לומר ולעגן בחוק מהן כשירויות מערך המילואים, כל איש מילואים ומקצועו.

העיקרון השני הוא שאיש מילואים יזומן רק לאימונים או לתעסוקה מבצעית, ולא לעבודות שונות – או להתאמן, או לבצע תעסוקה מבצעית של ממש, וגם זה באופן קצוב, אחת לשלוש שנים.

העיקרון השלישי הוא תקרה חדשה – – –

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אחת לשלוש שנים?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אחת לשלוש שנים ניתן לקרוא ליחידת מילואים לתעסוקה, ולא לאימונים. זה שינוי לעומת החוק הקודם, חבר הכנסת הנדל. בחוק הקודם נאמר שאי-אפשר לזמן אנשי מילואים לתעסוקה מבצעית. הסתבר שזה לא מעשי. למה זה לא מעשי? משני טעמים. האחד, כי אנשי המילואים שהולכים לתעסוקה מבצעית מאפשרים ליחידות הסדירות להתאמן. השני, שבאו מפקדי הגדודים במילואים ואמרו: חשוב לנו לפחות אחת לכמה זמן שהגדוד יהיה בתעסוקה כדי שנוכל להפעיל אותו בעשייה מבצעית ולבחון את המערכות שלו. אלה שני הנימוקים.

העיקרון השלישי הוא תקרת השירות בשלוש שנים: 54 ימים ללוחם, 70 ימים למש"ק, 84 ימים לקצין.

העיקרון הרביעי הוא החשוב ביותר. מה שמעוגן פה הוא שהמדינה, בכוונת מכוון, באופן מגמתי, תפצה ותתגמל ותוקיר באופן מעשי את אנשי המילואים. מדובר ב-90,000 אנשי מילואים שמשרתים מעל שבעה ימים בשנה, זה הכול. מכל עם ישראל, 90,000 איש נושאים בנטל האמיתי. את ה-90,000 האלה, על-פי הצעת החוק, מדינת ישראל רוצה לתגמל ולהוקיר, בכסף ובשווה כסף. כמה ואיך? זה יוחלט במהלך הדיונים בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית ובוועדת שרים מיוחדת שבה כל שר יצטרך לבוא ולומר מה הוא, בתחום משרדו, עושה כדי לתגמל את אנשי המילואים. הסעיף הזה הוא נשמת החוק.

יתירה מזו, נאמר בחוק שכל העדפה של אנשי מילואים פעילים, ובלבד שתהיה סבירה ומידתית לא תיחשב לאפליה. למה? כי כפי שידוע לכם, בית-משפט בחיפה פסל בפסק-דין העדפה שנתנו לחיילים קרביים באוניברסיטת חיפה בנקודות לזכאות למעונות, כי אמרו שזאת אפליה. בא החוק הזה ואומר: לא יהיה. זה דבר עקרוני וחשוב מאוד; זאת נשמת החוק – העדפת העילית הזאת, קבוצה קטנה באוכלוסייה, עילית שמשרתת את כולנו. אי-אפשר לחלוק את הנטל הזה עם אנשים שאין להם הרמה המתאימה והמקצועיות הצבאית. מה לעשות? הדיבור על שוויון הנטל הוא לא אמיתי, הוא לא מציאותי.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

כמה לחייל רגיל?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

70.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אז למה שלוש שנים? לפי זה אפשר בשנה אחת.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

נכון, הולכים על שלוש שנים כדי ליצור גמישות, מכיוון שלא כולם מתאמנים בכל שנה. כשאתה פורס את זה על שלוש שנים אתה יכול לאפשר גמישות – שנה אחת יותר, שנה אחת פחות, זה הרעיון. כשאתה מעגן את זה בחוק אתה חייב להבטיח לעצמך איזה משחק, אבל את התקרה החוק קובע באופן קשיח.

עד כאן, אדוני היושב-ראש. אני מאוד מבקש שהבית יתמוך בהצעת החוק הזאת ויעביר אותה לוועדת החוץ והביטחון. אני חוזר ומזכיר שהחוק הקודם עבר בהתניה שהוא משתלב עם החוק שלנו. תודה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

אני מודה מאוד לסגן שר הביטחון אפרים סנה, שהציג לנו את חוק שירות המילואים מטעם הממשלה. אנחנו עוברים לדיון. הדיון, כידוע, הוא דיון אישי. ראשון הדוברים היה אמור להיות חבר הכנסת דוד רותם, אבל הוא לא יהיה, מכיוון שהוא לא באולם. לכן אנחנו עוברים לחבר הכנסת סילבן שלום, שיפתח את הדיון. אחריו – חבר הכנסת אברהם רביץ, אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון.

סילבן שלום (הליכוד):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. למרות ההיעדרות שלך שנה מהמשכן, חזרת ביד רמה ובזרוע נטויה לנהל את ישיבות הבית, כפי שעשית בצורה מצוינת בקדנציה הקודמת, ואני מאחל לך הצלחה בהמשך תפקידך.

היו"ר יולי אדלשטיין:

אני מודה לך.

סילבן שלום (הליכוד):

היום עלו להצבעה שתי הצעות חוק, אדוני היושב-ראש – הצעת חוק פרטית שעברה כאן ברוב גדול והצעת החוק הממשלתית. אתמול קיימנו דיון ארוך בישיבת סיעת הליכוד, לאחר פגישה שהיתה לי עם חיילי המילואים, וסיעת הליכוד החליטה לתמוך בהצעת החוק הפרטית ולתמוך בדעתם שהצעת החוק הממשלתית אינה נותנת מענה אמיתי לצרכים ואינה עונה על הבעיות המרכזיות אשר עלו וצצו מאז המלחמה האחרונה.

אדוני היושב-ראש, עוד כשר האוצר, כאשר סגנית השר אז, דליה רבין, היתה בתפקיד סגן שר הביטחון, התחלנו לקדם את נושא המילואים. זאת היתה פריצת הדרך – הפעם הראשונה שבה קיבלו חיילי המילואים תגמול נאות עבור שירות המילואים שלהם. כמובן, באותם ימים היו קשיים כלכליים לא פשוטים. נאלצנו להעביר אז 7 מיליוני שקלים לביטחון, ולכן לא יכולנו לעשות זאת באותו אופן שבו צריך, נדרש וראוי לעשות.

אני חושב שגם אם יש מגבלות, והן תמיד קיימות, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להגיע לנוסחה הראויה ביותר. אבל צריך להגיע למשהו אמיתי. לא מספיק לקבוע רק יום הוקרה לחיילי מילואים – וזה חשוב; לא מספיק רק לכבד אותם – וזה חשוב; אני חושב שצריכים גם להגיע להכרה שהתגמול הוא מרכיב לא פחות חשוב משאר המרכיבים.

במערכת הביטחון מדברים הרבה מאוד על חשיבות מערך המילואים. הרמטכ"ל מחלק מחמאות ומבטיח לפעול לחיזוקו; שר הביטחון דיבר אתמול וסחט תשואות. אבל בפועל המצב שונה לחלוטין. מתברר כי החוק המוצע עדיין יוצר קיפוח קשה עבור רוב המילואימניקים כאשר הוא מגדיר כמה כסף יקבלו חיילי המילואים עבור שירותם – כאשר הוא מדבר על 22 ימים בחודש בלבד, על-פי השכר הממוצע ולא על-פי שכר המינימום, יש כאן מגבלה קשה מאוד.

בחוק המילואים של ארגוני המילואים שהעלה כאן חבר הכנסת אבשלום וילן יחד עם שורה של חברי הכנסת, מוצע לשנות את החישוב כדי שמי שמשרת במילואים יקבל פיצוי על כל יום שהוא משרת, ולפחות לפי השכר הממוצע במשק. משרד הביטחון, לעומת זאת, מציע תיקון קוסמטי, שאינו מפצה באופן מלא את המשרת, וגם פיצוי זה יינתן מ-2010 בלבד.

היינו מצפים, אדוני היושב-ראש, שמפלגה חברתית כמו מפלגת העבודה, והעומד בראשה – –

גדעון סער (הליכוד):

מתיימרת.

סילבן שלום (הליכוד):

מתיימרת.

– – היתה מציגה את הנושא הזה בצורה יותר נכונה; היתה מבינה ששכר המינימום שמדברים עליו השכם והערב הוא נושא ראוי וחשוב. אבל הצעת החוק הממשלתית לא נותנת מענה לכל צורכי המשרתים במילואים, ומנציחה את המשך הניצול של המעטים הממשיכים לסכן את עצמם לטובת כל אזרחי המדינה. הצעת החוק הממשלתית, לדעתי, מקפחת ומפוררת את הבסיס המוסרי והערכי של גיוס המילואימניקים על-פי חוק שירות הביטחון.

דווקא אחרי מלחמת לבנון השנייה ודוח-וינוגרד, הממשלה וצה"ל מקדמים חוק שלהגדרת חיילי המילואים הוא אנטי-מילואים. צריך לתת לחיילי המילואים להתעסק באימונים, ולא בהגנה על כבודם ועתידם. המחזה שהיה אתמול, שהם הגיעו לסיעת הליכוד לא היה מחזה מרנין. אבל אנחנו, כמובן, שמענו אותם בקשב רב במטרה ומתוך רצון לעזור.

אני יודע, סגן השר סנה, שבוועדת החוץ והביטחון יעלו הטבות גדולות יותר מההצעה הממשלתית, וגם אתה יודע את זה. הרי כולנו מכירים כאן את עבודת החקיקה. ואם המטרה היא לעקוף את האוצר בדרך הזאת, אז אולי הייתי מבין אם היית אומר: אני עדיין חייב להגיש הצעת חוק ממשלתית בתיאום עם האוצר, ואני יודע שהדבר הזה בסופו של דבר יעבור שינויים בוועדת החוץ והביטחון. אבל ההצעה כפי שהיא כתובה, שמגדילה את הנטל בצורה משמעותית, שמעניקה סמכויות רבות מדי לשר הביטחון ולרמטכ"ל – מאפשרת להם לרוקן את החוק המוצע מתוכנו בטענות שונות ומשונות, ואם ועדת החוץ והביטחון תיטיב מדי עם חיילי המילואים, הממשלה יכולה בכל רגע נתון למשוך את החוק, חבר הכנסת וילן, ואז אתה כלוא יחד אתם בהצעה הזאת ונמצא בבעיה.

יש פה אפילו ציניות בזה שלאחר חמש שנים שוועדות שונות מתעסקות בחוק – ועדת קצין מילואים ראשי קודמת, ועדת-ברוורמן, והיום הצוות שאחראי לשינויים המוצעים כעת יחד עם מועצה ציבורית סתמית – כל מה שיש למשרד הביטחון ולצה"ל להציע הוא ועדת שרים לענייני מילואים.

היו"ר יולי אדלשטיין:

נא לסיים, אדוני.

סילבן שלום (הליכוד):

אני אסיים, אף-על-פי שיש לי עוד הרבה דברים לומר. שורה אחרונה – כאשר משרד הביטחון מציע לדחות את יישום החוק ל-2010, זה מאוד בעייתי. איך אמר חבר הכנסת ריבלין? הוא אמר: בהצעת חוק ההסדרים של 2009 יגידו שדוחים את התחילה מ-2010 ל-2011. אז יש לנו כאן הצעה של אבו וילן שהיא הצעה נכונה וטובה, והתאחדנו סביבה. אני, כמובן, לא אפריע להצעה הממשלתית אם חברים כאן רוצים לתמוך בה. אני חושב שהיא מעט מדי ומאוחר מדי, והייתי מאוד רוצה להאמין שוועדת החוץ והביטחון תלך לקראת חיילי המילואים בלי שהממשלה תמשוך בסופו של דבר את החוק כי התגמול יהיה תגמול נדיב מדי. תודה רבה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת סילבן שלום. חבר הכנסת אברהם רביץ – לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש, חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורי אריאל – הגענו מהר אליך.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. היה פה הבזק, משהו ביטחוני, אני לא יודע.

היו"ר יולי אדלשטיין:

מהרגע שעלית לדוכן כל הצלמים בהיכון ומצלמים.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אדוני סגן שר הביטחון, שמחתי לשמוע את דבריך, כולל את הגנתך המלאה – full security – על שר הביטחון. לויאליות לשמה, זה מכובד. זה רק לא באמת כל כך מרשים כשאני מחפש אותו לדבר אליו, אבל זה עניינו – עניינכם.

הצעת החוק שהממשלה מגישה היא בגדר מריטת השערות – או הבשר – מהצעת החוק שהגישו חברי הכנסת בראשות אבשלום וילן, דני יתום ואחרים. אני אמנע – אני כבר אומר – כי להצביע נגד משהו שהממשלה מתיימרת בו להיטיב עם המילואימניקים זה קשה. אני גם משוכנע שבוועדת החוץ והביטחון חברי הכנסת כולם, ללא הבדל סיעות, ילכו עם הצעת החוק הפרטית דווקא. אני מאמין, כפי שאני מכיר אותך, את השר ואחרים, שאתם לא תמשכו את החוק. מי כמוכם או מי כמוך יודע שנטל המילואים איננו מתחלק שווה בשווה. מעטים, אחוזים קטנים מאוד מאלה ששירתו בסדיר בקרבי, מגיעים למילואים. במקום לתת להם כהנה וכהנה, בלי חשבון, אז אתם מסבירים למה צריך להתחיל את זה בעוד שנתיים, ולמה רק קצת, ולמה רק לחלק, ואת כל ההסברים האלה. זאת טעות. מהצד של הצדק זה לא נכון. מגיע לאנשים שעובדים 30 יום בחודש לקבל תמורת 30 יום; מגיע לאנשים שעובדים יומם ולילה לקבל על זה פיצוי; מגיע לאנשים שמסכנים את חייהם במילואים שמאחור, בבית שלהם, האשה והילדים יוכלו לחיות חיים נורמליים. אני יודע שאין לי ויכוח אתך, אבל למה אתם לא מסוגלים ליישם את זה? כן, זה עולה כסף. זה עולה הרבה כסף.

אני מציע לכם לבוא לדיוני ועדת החוץ והביטחון בהבנה ובהסכמה מראש שהולכים לכיוון החוק הפרטי. תוסיפו עליו עוד, אל תפחיתו. ראויים חיילי המילואים, בעיקר הקרביים – אבל כולם – שהמדינה תישא אותם על כפיים. אני אומר שוב, אין לי ויכוח אתך, ואתה גם חתום על הצעת החוק הפרטית. אתה יכול במקומך להשפיע שהממשלה, למרות האילוצים הכספיים והתקציביים, תעשה את זה אחרת – תעשה את זה עם חשק, תעשה את זה עם רצון, ותיתן לחיילי המילואים מה שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, בטוחים שמגיע להם בזכות, ולא בחסד. תודה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

משפט סיום טוב. חבר הכנסת אורי אריאל סיים את דבריו. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

מכובדי היושב בראש, אדוני השר, סגן השר, חברות וחברי הכנסת – – –

היו"ר יולי אדלשטיין:

רגע, אלי גבאי התחלף אתך?

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

הוא ביקש שנתחלף.

קודמי דיברו בעיקר על ההטבות שיוענקו לאנשי המילואים, אני לא חולק על כך ואני מסכים להן. ודאי שזה ראוי. אני רוצה לגעת בנקודה אחת במעט הזמן שיש לי, וזו האופוריה הציבורית הכמעט בלתי נשלטת של מזרח תיכון חדש, שהיתה לנו לפני מלחמת לבנון השנייה. אצל חלק מהאנשים זה עד היום עוד לא השתנה לגבי חבל-עזה. אז הציעו הצעות של כמעט לבטל את הצבא – לא צריך מילואים, רק יתאמנו, רק אם תהיה מלחמה, קיצוץ בסדיר, ואולי נעשה צבא של מתנדבים כי אנו מדינה פוסט-ציונית, ואנו לא צריכים לעסוק במין דבר ילדותי כזה של מדינה בתחילת דרכה, שכולם צריכים להתגייס לצבא, יהיו אולי שכירים וכו'.

לכן, ברוך השם, אני שמח שהממשלה קלטה שלאופוריה המטורפת הזאת אין מקום במדינה שלנו. עצם העובדה הזאת, ואני לא מדבר על הפרטים, כבר ראויה לברכה.

למה אנו קושרים לעצמנו את הידיים? משום שיש כמה נבחנים צעקניים בשמאל ובתקשורת, בעיקר בתקשורת, על היקף המילואים, אנו כובלים את הידיים. זה בידי צה"ל. אם לא צריכים, יזמנו רק 50 יום בשלוש שנים, רק 15 יום בשנה. למה אנו חייבים לכבול את הידיים? אם נהיה זקוקים ליותר? אם תהיה בעיה? נבוא עוד פעם לשנות את החוק? זה לא צו לשנה אחת, זה חוק.

אני מציע, שבצד התגמול שאנו חייבים לתגמל את אנשי המילואים – אני אומר לא ברוחב לב אלא ביושר – גם לעשות סדר בגיוס המילואים. אדוני סגן השר, יש כאלה שמאוד רוצים, מעוניינים ומוכנים – זאת המלה הנכונה – לשרת במילואים. הם ביחידות קרביות, ולא קוראים להם, כי הרשימות לא מעודכנות. יש המון צרות בעניין הזה. אולי זה לא המקום לדבר על זה, אבל אתה הזכרת את 90,000 מגויסי המילואים. אני אומר לך שזה לא רק משום שרק 90,000 מוכנים לבוא. גם אצלנו בבית יש קצת בעיות. אני מציע קצת לסדר גם את זה.

לכן, אני מקווה שכאשר זה יגיע לוועדת חוץ וביטחון, אנחנו נעשה סדר לא רק בנושא התגמול, כפי שציינו כאן רוב הדוברים, אלא גם בגמישות שנותיר בידי משרד הביטחון וצה"ל בנושא משך המילואים. נעשה את התיקונים הדרושים, כך שיצא בסופו של דבר חוק נכון וראוי. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יולי אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת הנדל, חבר הכנסת גבאי – אינו נוכח. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבשלום וילן.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הוא חוק ראוי ולא ארד לפרטיו. אני חושב שסגן השר סנה הציג את הדברים. אני כן הייתי רוצה לגעת בדבר שאני חושב שהכרחי שייאמר בימים האלה, עם כל הכאב והסכנה שבכך. אני פונה בזה לסגן השר אפרים סנה: אנחנו כאן עוסקים בדברים כאילו ימים כסדרם וימים כתיקונם, כאילו כל מה שצריך זה צ'ופרים למילואימניקים. זו הטמנת הראש באדמה. הימים הם לא ימים כתיקונם. אני זוכר מה היה בוועדת חוץ וביטחון כאשר פגשנו את המילואימניקים אחרי המלחמה הזאת, שממשלת ישראל לא ידעה שהיא מלחמה ולא הכריזה שהיא מלחמה, כמו שוועדת-וינוגרד אמרה, ועד לרגע האחרון לא הבינה שהיא בעצם מבצעת מלחמה.

אנחנו פגשנו את המילואימניקים האלה, הנפלאים, הנהדרים, שאין כדוגמתם בשום אומה ולשון, מנהלי חברות היי-טק, שעל כל יום עבודה הם מקבלים הון תועפות ויש להם אחריות כבדה על הכתפיים. כולם בהתנדבות של 120% רצו, כאשר העם הזה היה מאוחד למלחמה האחרונה. פגשנו אותם ושמענו את הביקורת שלהם, מהסמלים ועד למג"דים למעלה, ואת הזעזוע שלהם מרמת הניהול הנמוכה של הצבא, מרמת השליטה הנמוכה של הפיקוד.

אני אומר, אדוני סגן השר, הימים הם לא ימים כתיקונם. צ'ופרים זה נחמד בימים רגילים. בימים האלה אני מודאג אם חלילה תכריז הממשלה על מבצע, אפילו מבצע קצר ומוגדר באזור רצועת-עזה כתגובה על ה"קסאמים" – כולנו חושבים שאי-אפשר להפר את הריבונות ולירות כל הזמן "קסאמים" על שדרות. כיום כל מה שתעשה הממשלה ייחשד כהישרדות פוליטית. כיום המילואימניקים שהגיעו עם 120% התנדבות – כמו הסדירניקים, שאינם יכולים להתבטא אבל יאמרו זאת להורים שלהם, ולא משנה אם זה שמאל או ימין – כאשר הם קוראים את כל הכותרות ואת כל המאמרים אחרי ועדת-וינוגרד – אי-אפשר לטמון ראש באדמה ולהמשיך כאילו לא קרה כלום. יש בקע נורא של אי-אמון בין העם לממשלה, שחודר לצבא, ולא תהיה אותה רמת התנדבות.

זה לא קשור לצ'ופרים. יהיה קשה לחברי הכנסת להביט נכוחה אל עיני ההורים של החיילים הצעירים אחרי כל מה שקורה כאן. חייבת לבוא היערכות פוליטית מיידית, שתיצור אמון בין העם והמילואימניקים לבין הממשלה, כי מלחמה יכולה לפרוץ כל רגע. לממשלה כזאת אין הסמכות המוסרית – סמכות חוקית תמיד יש לה – לקרוא למלחמה, וזאת סכנת נפשות לאומית. תודה.

היו"ר יולי אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת בני אלון. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים אורון.

אבשלום וילן (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, צריך להבין דבר אחד. אני רוצה פה בעיקר להשיב לחבר הכנסת סילבן שלום, שלא נוכח באולם. החוק הממשלתי, לטעמי הוא מאוד מאוד בעייתי. זה לא רק הנושאים הכספיים שהוצאו ממנו, זו גם התפיסה. מנסים שם לרבע את המעגל, בעיקר בתחום גיוס הכוחות – מה יעשו, איך מגייסים לצרכים מבצעיים ואיך לא, מהו הפיקוח של הכנסת.

בכמה תחומים יש נסיגות מדאיגות מוועדת-ברוורמן, שעשתה מהלך מאוד יפה: מצד אחד תגמלה, ומצד שני הסדירה את היחסים בנושא גיוס מילואים בין שר הביטחון, הקבינט והכנסת. היא גם הגדירה את הייעוד של המילואים: בעיקר להתאמן. כאשר צריכים אותם לצרכים מבצעיים, יש פרוצדורה מאוד מסודרת. היא היתה צריכה להתחיל בשנת 2008, וכרגע מדובר על 2010.

אני קורא לחברי הכנסת: תראו, החוק הזה מתגלגל כבר כמעט חמש שנים. בכנסת הקודמת כמעט הגענו להסכמות. שר הביטחון היסס, הגיעו בחירות, ואז לא הצלחנו להעביר אותו. אני משוכנע שאילו היה לנו החוק במלחמת לבנון השנייה, הדברים היו אולי יותר מסודרים במשהו.

הכוונה של ועדת חוץ וביטחון היא לסיים את ההליכים עד סוף יולי, להביא עוד במושב הקיץ את החוק לקריאה שנייה ושלישית. אני, בניגוד לשר לשעבר סילבן שלום, רואה איך בוועדת חוץ וביטחון, ללא הבדל סיעתי, כמו שאמר חבר הכנסת הנדל, רוב מוחלט של חברי הכנסת יעשה שם שיקול ענייני ויגיע למודל שייטיב עם המילואים, ישפר את התמורה הכספית בהתאם להצעת החוק הפרטית ויסדיר את מערכת היחסים בוועדת חוץ וביטחון בנושא המילואים. אני לא רואה את הממשלה הזאת או ממשלה אחרת מושכת בפעם השנייה את החוק לאחר הליך כזה, ולא מאפשרת לכנסת לחוקק אותו.

איך אני יודע? היתה לי דוגמה עם הביטוח – בזמנו, עם כמה עשרות חברי כנסת העברנו פה את חוק הביטוח של חיילי המילואים. אני מזכיר לכם שזה התחיל מזה שראש הממשלה דאז אריאל שרון קם ואמר: "זה חוק שממשלה חייבת לחוקק", והפיל פעם ראשונה את ההצעה הטרומית. לאחר מכן, כשההצעה עברה, כל חברי ועדת החוץ והביטחון התלכדו מאחורי ההצעה ושכנעו את הממשלה לתמוך בחוק, כי לא יעלה על הדעת שדברים מסוג כזה לא יוסדרו בחקיקה וחיילי המילואים לא יזכו לתגמולים שהם ראויים להם. לכן, צריך לקחת את הדברים בפרופורציה.

אני חושב שההליך שהציע סגן השר הוגן וראוי. אם נצביע בעד החוק הממשלתי, והחוק הפרטי עבר בקריאה טרומית, שתי ההצעות יעלו במשותף לדיונים בוועדת חוץ וביטחון. חברי הוועדה יפעילו את שיקול הדעת ויעשו את הפשרות הדרושות. אני ממש לא רואה ממשלה בישראל שלאחר שההליך הזה ייגמר תגיד "לא רוצה, מושכת אני". תיאורטית זה יכול לקרות. אתם רואים את ממשלת ישראל פותחת היום חזית כזאת עם כל אנשי המילואים, עם כל הציבור הישראלי, בנושא שיש עליו הסכמה מקיר לקיר, ימין ושמאל, קדימה ואחורה ומה שלא תרצו?

לכן, אני, בהחלט מוכן ללכת עם ההצעה שהציג סגן השר, עם כל המגבלות שלה. בהליך הסופי בתוך הוועדה אני מאמין בחברי ועדת חוץ וביטחון ובכנות הבסיסית של שרי ממשלת ישראל, ונגיע להצעה משותפת. תודה.

היו"ר אמנון כהן:

תודה רבה לאדוני. נעבור להצבעה.

חיים אורון (מרצ):

לא. לא הזמנת.

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת חיים אורון.

חיים אורון (מרצ):

אני לא מתפרץ לבמה.

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו ניתן לך את זכות הדיבור כנאה וכיאה. אדוני, בבקשה.

חיים אורון (מרצ):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן שר הביטחון, הדיון הזה מתנהל לכאורה במתח שבין שתי הצעות החוק שמונחות כאן: האחת הצעת החוק של הממשלה, והשנייה הצעת חוק של קבוצה גדולה של חברי הכנסת. אינני חושב שבמסגרת שלוש הדקות שיש לי כאן אכנס לפרטי המחלוקות הללו בסעיפים השונים. אבל אני רוצה לומר דבר עקרוני, שהוא חלק מתוך מציאות חיינו. השירות בצה"ל – אני בעד שירות חובה בצה"ל – אף שהוא שירות חובה, אחוזים גדולים, אחוזים גדולים מדי לטעמי, אינם נוטלים בו חלק. בכל המגזרים שבהם מדובר, כולל פטורים מוצדקים מטעמי בריאות – – –

צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אתה מדבר על המילואים או על הסדיר?

חיים אורון (מרצ):

לא, אני מתחיל משם. למיטב ידיעתי אנחנו מגיעים כבר לאזור של 25% ממחזור הבנים. "תורתם אומנותם" זה כבר מעל 10%, ואינני רוצה לפרט יותר, כי אז אתחיל לפרט נתונים שיגידו לי שאסור לפרטם מעל הדוכן הזה. אבל המספר הכולל שאמרתי הוא מספר מדויק, ופטורים מוצדקים מטעמי בריאות וכו' הם אולי חמישית מהמספר שציינתי. והשאר, לא המשכתי למנות את אותה קבוצה שמשתחררת אחרי תקופה קצרה מאוד. במילואים – ולבטח במרכיבים הקרביים בשירות המילואים – משרתות היום אוכלוסיות מצומצמות ומאוד מסוימות בחברה הישראלית.

אדוני סגן השר, אני לא חושב שתמורה כספית תפתור את השאלה המהותית הזאת, אבל אני חושב שהתמונה הזאת מטילה עלינו, על הכנסת ועל הממשלה, חובה להתייחס אליה – לא אחרי האמירה הפשטנית, שגם אני אמרתי אותה לא פעם, שזוהי זכות גדולה, שזו חובה בסיסית, שצריך לשרת את העם וכו'. למרות הטון שבו אמרתי זאת עכשיו, אמשיך לומר זאת. אבל בפערים הגדולים כל כך, כשהנטל איננו מחולק באופן שווה – אני מכיר, מהמעגל הקרוב ביותר שבתוכו אני חי, אנשים בגילים הרלוונטיים שמשרתים 10, 20, 30, 40 ו-50 ימי מילואים, ולעומתם יש אנשים בגילים הללו שלא משרתים כמעט בכלל, עם כל המשמעויות של זה. נדמה לי שהחתך שבו אני מדבר הוא לא חתך אופייני.

היו"ר אמנון כהן:

אדוני היקר – – –

חיים אורון (מרצ):

כבר הסתיים זמני?

לכן, השאלה היא איך מתחזקים את אותו הציבור ומהו האיזון. האיזון המתחייב עכשיו הוא מרכיב יותר רציני ומשמעותי של הטבות כספיות. אני אומר זאת בעברית פשוטה מאוד. כמה? תדונו בוועדת החוץ והביטחון, כי זמני תם.

היו"ר אמנון כהן:

אדוני, תודה. נרשם גם חבר הכנסת אליהו גבאי. אומנם תורך עבר, אבל בבקשה.

קריאה:

האם הוא האחרון?

היו"ר אמנון כהן:

אחרון הדוברים הוא תמיד חבר הכנסת נסים זאב.

אליהו גבאי (האיחוד הלאומי – מפד"ל):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק בא להסדיר את נושא שירות המילואים. ידוע לנו ששירות המילואים הוא מרכיב חשוב במערך ההגנה של צה"ל, בכוח הצבאי של מדינת ישראל. נוסף על כך, יש לו מרכיב חברתי. יש לו השפעה חשובה על החברה בישראל, לא פחות מאשר המרכיב הצבאי. גם המרכיב החברתי חיוני ביותר. לצערנו, לאחרונה אנחנו עדים למצב שיש השתמטות גדולה מאד, והמספר הזה הולך וגדל גם במערך הצבא הסדיר וגם במערך המילואים. לכן, צריך לעשות הכול כדי שהעול בחברה בישראל לא יהיה מוטל רק על חלק, אלא יקיף כמה שאפשר את כלל החברה.

פעם הסתכלנו על החרדים שהם משתמטים, אף-על-פי שאנחנו יודעים שרובם תורתם אומנותם. ועכשיו אנחנו מתבשרים שהציבור החילוני, לצערי, מספרו גדל. כאשר הציבור החרדי לפחות טוען שהוא לומד, אלה המציאו להם מחשבה של השתמטות ותירוצים כיצד להשתמט מהמילואים.

נוסף על ההטבות שמחובתנו להעניק למערך המילואים – הם מבזבזים ימי לימודים באוניברסיטה וימי עבודה, מתנתקים מהמשפחה, מהבית ומהחיים הסדירים במשפחתם – עלינו לתגמל אותם בצורה משמעותית, ולא רק בתגמולים קטנים שהם חסרי ערך והם רק כאילו. התגמול חייב להיות משמעותי בכסף, בהטבות, במעמד ובכל מה שניתן.

עלינו להשקיע הרבה במערכת החינוך, כדי להצביע על אנשים שמשתמטים ועל החשיבות של שותפות הגורל ועל החשיבות של הערבות ההדדית בעם ישראל. כל הנושא הזה צריך לקבל טיפול יסודי ומעמיק וחשיבה גם במערכת החינוך, במערכת של דיון חברתי, מכיוון שנוצרה "מודה" שמדי פעם אנחנו שומעים אמירות – תמיד להכות באנשי המילואים של הצבא. הערך העליון, שכל אחד יסתכל עליו כעל דבר חשוב, שאסור להשתמט, מתחיל להישחק – החשיבות של מערך המילואים והגיוס לסדיר. ההשתמטות היתה בהתחלה בושה וחרפה, וכעת יש אנשים שלא מתביישים להגיד שהם השתמטו או מצאו דרך להתחמק, מהמילואים או מהצבא.

לכן עלינו למצוא את הדרך להיטיב עם האוכלוסייה שמתגייסת גם בצד הכספי, גם בתנאים וגם בהטבות, ועוד יותר ולא פחות להציג אותם כציבור חיוני ותורם תרומה משמעותית למדינה, כך שכולנו נצדיע להם כדי לעודד, לשבח ולהעלות אותם על נס. תודה.

היו"ר אמנון כהן:

אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת גלעד ארדן – לא נמצא. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.

נסים זאב (ש"ס):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אין ספק שהיום יותר מתמיד צריך לתת את הדעת על נושא מערך המילואים. צריך לתת את כל הכלים לחיילים כדי שיוכלו להתמודד בשעת אמת. רק לפני כמה ימים ראינו כתבה בעמוד הראשון בעיתון "ידיעות", שאומרת ומתרעמת שגם כיום חסרים במחסנים הדברים הבסיסיים, אם זה ציוד ואם זה הדברים החיוניים ביותר. אלה דברים שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת. אני מאמין שהרמטכ"ל החדש, שנכנס לתפקיד, עושה את הכול כדי להיערך בהתאם, אבל בנושא הזה צריך להיות קונסנזוס. זה לא עניין של הצעת חוק פרטית או ממשלתית, וצריכה להיות תחרות מי יוביל יותר ומי דואג יותר לחיילי המילואים. צריכה להיות אחדות בבית הזה בנושא הזה. הלוואי ותהיה אפשרות להיטיב יותר, ויש חברי כנסת שחושבים שצריך לחזק יותר ולתת יותר ויש רעיונות יצירתיים יותר. אדרבה, שיביאו את זה לשולחן הכנסת, שיביאו את זה לממשלה, וייתכן שהממשלה תוכל לעמוד בהטבות האלה.

אני רוצה לומר שנושא המילואים הוא יותר ויותר מציאותי, מכיוון שיש יותר אנשים שהם עולים חדשים וגם בחורי ישיבות, כפי שאמר חבר הכנסת ג'ומס, שתקופה מסוימת תורתם אומנותם, ובשלב מסוים הם כן הולכים לעשות מילואים לתקופה של שלושה או ארבעה חודשים. לכן, כל העניין של צירוף אותם כוחות בשלב יותר מאוחר הוא הרבה יותר מעשי היום מאשר היה בעבר.

לכן, אני חושב שדברים מינימליים ודרישות לתגמל את אותם חיילי מילואים הן חשובות, כדי להראות שהכנסת, שהעם, נמצאים מאחורי אותם חיילים, וכדי להגביר את המוטיבציה שלהם. למשל, שמעתי בקשה פשוטה מאוד שהועלתה פעם, לשמור על הכשירות של החיילים האלה, למשל לאפשר לחיילים קרביים ללכת במהלך השנה למכון כושר. הם נקראים אחת לשנה למילואים, ובמשך השנה הם לא עוסקים בתרגול ובפעילות גופנית, ופתאום הם נקראים למאמץ שהוא מעל ליכולתם. ייתכן מאוד שזו דרך החשיבה, ואם יש בקשה כזאת, צריכים לחשוב עליה ולאפשר לאותם חיילים, או לתת להם כרטיס מיוחד במהלך השנה כדי שיוכלו לבקר במכון כושר ולשמור על כשירותם.

היו"ר אמנון כהן:

משפט אחרון.

נסים זאב (ש"ס):

בזה אני מסיים. בוודאי נתמוך בהצעה כדי לתת את הגיבוי המלא לאותם חיילים שמוסרים את כל מה שיש להם כדי לשרת את מדינת ישראל.

היו"ר אמנון כהן:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע, שישב במקומו.

אפרים סנה (העבודה-מימד):

– – –

היו"ר אמנון כהן:

אם אדוני סגן שר הביטחון רוצה לענות, בבקשה. זו זכותך, וניתן לך אותה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שלא הייתי עולה ומבקש את זכות התשובה לולא מלה אחת ששמעתי מחבר הכנסת סילבן שלום. אתה אמרת מלה אחת שחייבה אותי לעלות ולהתייחס אליה. מה זה ניצול אנשי המילואים? המלה ניצול מוכרת לי לפחות מגירסא דינקותא. מה זה ניצול? ניצול זה שמישהו עושה רווח על חשבון מישהו – – –

סילבן שלום (הליכוד):

לא, אני חייב לענות.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

– – – סליחה, למה קוראים את אנשי המילואים? אם תאמר שאתה חוזר בך מהמלה הזאת – – –

סילבן שלום (הליכוד):

אני לא חוזר בי. יש ניצול רווחי כלכלי.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

לניצול יש משמעות אחת, ואני מבקש להזכיר שלאנשי המילואים קוראים היום יותר. היום, השנה, ב-2007, אנשי המילואים מתאמנים, יחסית לתקופה הקודמת, פי-שלושה יותר. מי שהולך לתעסוקה הולך כדי לאפשר לחייל הסדיר ללכת מהקו או מהשטחים ולהתאמן. אף אחד לא מזעיק אנשי מילואים להנאתו, אלא כדי לבנות את הכוח של צה"ל לנצח במלחמה הבאה. אני מבקש להבהיר את זה גם לגבי הסדיר וגם לגבי המילואים.

לכן, המלה הזאת שלך, חבר הכנסת סילבן שלום, מאוד צרמה לי, ואני שמח לשמוע שלא אליה התכוונת. אני שומע פה ביקורת שהצעת החוק הממשלתית "קמצנית" ומוגבלת מדי. יש לי איזו בקשה: כל אלה שמצרים, אני רוצה לראות את תמיכתם בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת, בדברים שאנחנו נרצה לשים בתוך החוק הזה לטובת אנשי המילואים. אני מצפה שתהיה לזה תמיכה. יתירה מזו, יש משרדי ממשלה והם יתבעו כל אחד לעסוק בתחומו, להראות מה כל שר עושה במשרד שלו כדי להיטיב עם אנשי המילואים, כדי לתגמל אותם, ולאו דווקא בכסף. פה ארצה לראות את ההתייצבות של הבית מאחורי אנשי המילואים, ולא בדיבורים מעל הדוכן. זה יהיה מבחנכם.

היו"ר אמנון כהן:

תודה לאדוני סגן שר הביטחון. לא צריך להשיב שום דבר, חבר הכנסת שלום. נגמר. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה – – –

סילבן שלום (הליכוד):

אני לא הצלחתי לומר את דברי ואני רוצה להגיב על הדברים בדקה.

היו"ר אמנון כהן:

מהצד, בבקשה.

סילבן שלום (הליכוד):

למה מהצד?

היו"ר אמנון כהן:

זה לא דיון על מי הבין מה מתוך דברים של אחר. אני נותן לך לפנים משורת הדין.

סילבן שלום (הליכוד):

תודה. ראשית, אתה לא עושה לי טובה לפנים משורת הדין. כשמישהו מדבר עלי יש לי הזכות המלאה לבוא ולומר את דברי. זה לפי תקנון הכנסת.

היו"ר אמנון כהן:

על מה שאמרת, לא עליך.

סילבן שלום (הליכוד):

יפה, אבל אני לא אמרתי את הדברים בצורה שבה הוא אומר אותם. ניצול אין פירושו עניין כלכלי בלבד. יכול להיות שבעבורך, מגירסא דינקותא שלך ושל אביך, בתור אחד שהיה אבי התנועה הקומוניסטית, ניצול פירושו ניצול כלכלי של העובד. לא מדובר בזה. אני חושב שחיילי המילואים, שעושים שירות אדיר, כשהם נמצאים שם התחושה שלהם היא שמנצלים את רצונם, מנצלים את הזיקה שלהם למולדת, את רצונם להתנדב ליחידות מובחרות, ולא נותנים להם את התמורה הנאותה. התמורה הנאותה היא גם בכבוד, והיא גם בתשלום. ההצעה הממשלתית, כפי שאמרתי, היא לא נכונה, אבל לא אמנע אותה. לא עשינו כאן גיוס נגדה ולא שום דבר. אנחנו בעד ההצעה הפרטית. תודה.

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע – נא לשבת, כי לא אוסיף קולות. הצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז-2007, בקריאה ראשונה.

הצבעה מס 3

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26

נגד – אין

נמנעים – 2

ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז-2007, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר אמנון כהן:

בעד – 26, אין נגד, שני נמנעים. אני קובע בזאת שהצעת חוק שירות המילואים, התשס"ז-2007, נתקבלה בקריאה ראשונה והיא תעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.