הצטרפו למאבק בעזרת טופס ההרשמה!

אנו זקוקים לכם!
הצטרפו למאבק ונוכל להשפיע ולמנוע את התפוררותו של מערך המילואים

הירשמו עכשיו!

מודל סותר שוויון \ איתי לנדסברג

11.11.2005

השבוע (ביום חמישי הקרוב) אמורה הכנסת לדון בועדת חו"ב בחוק המילואים החדש. שר הביטחון אף רואה במודל המילואים החדש שאותו אמור החוק לשרת,  זרז לייעול צה"ל ופתרון לבעיות הגיוס למשימות שנויות במחלוקת.

לאחר ההצבעה אני מניח שהממשלה תקרא לחברה הישראלית לחתור לשוויון בנשיאה בנטל ולתגמל את הנושאים בעול יתר.

ובכן יש להדגיש, מודל גיוס חיילי המילואים "לפי צורך" סותר את מודל ה"שוויון בנטל".

אלה לא ערכים היכולים להתקיים ביחד.

אם מדינת ישראל מחליטה החל ממחר לגייס למילואים רק את  האזרחים/הלוחמים  שלהם היא זקוקה "לפי צורך" ולא את כולם, עליה לומר זאת בחקיקה ולבטל את חוק שירות ביטחון שעל פיו ערך השוויון הוא הערך המרכזי.

צה"ל הבין באיחור ושר הביטחון הבין באיחור ששירות המילואים הפך למעשה (גם אם לא באופן רשמי) לשירות של מתנדבים מועטים לנשיאה בנטל – אלה המוכנים לשלם בגופם,זמנם ומרצם למען ביטחון המדינה.

ממילא רצון ההתנדבות של המועטים, לעומת ההשתמטות של הרבים, מתחבר לאינטרס הכלכלי והמבצעי של צה"ל – לגייס את מי שצריך ולפטור משירות את מי שלא רוצה או לא מתאים.

למצב הקשה הזה תרמה מערכת הביטחון עצמה בעת שמסמסה לאורך שנים את  הטיפול בצרכיהם של המשרתים במילואים, לא פתרה את בעיותיהם בחקיקה (בתחומי האפליה בעבודה ובמוסדות לימוד, קיפוח בתשלומי הבט"ל, היעדר ביטוח חיים וכולי) לא טיפלה באופי המשימות, בציוד מתאים ובתגמולים ערכיים מנטאליים וחומריים למשרתים.

כעת משהשבר גלוי והצורך בפתרון ידוע, יש להציג את מלוא הבעיה ולהניח את פתרונה מול אזרחי המדינה ובעיקר לפתחם של מקבלי ההחלטות:

  • צה"ל עפ"י צרכיו בעתיד יזדקק לשירות מילואים של אנשי מילואים ייחודיים ויהיה תלוי ברצונם להתנדב.
  • מערך המילואים עדיין חיוני לקיומה של המדינה למשימות בט"ש ובוודאי לעת מלחמה כוללת.

אם כך – אלה שייאלצו או יתנדבו להמשיך לשרת, ראויים שהמדינה תכיר בשירותם ובמחיר שהם משלמים בחוק ותדאג להם ולבני משפחותיהם לאורך שנות השירות.

כשהמחוקק יכיר בכך, הוא ייאלץ להודות שאין שוויון בנשיאה בנטל, שחוק שירות הביטחון הנכחי אינו רלוונטי ואי אפשר יותר להסתתר מאחוריו וכי יש לחוקק חוק מילואים חדש, כולל, שבו יעוגן יחסה וצרכיה של המדינה מול המשרתים במילואים ומנגד יוגדרו וינתנו להם זכויות תגמולים ופיצוי הגון.

חוק כזה קיים בבריטניה למשל, והוא מעגן שלושה סוגי שירות:

א. שירות פעיל במילואים – לבט"ש ואימונים,

ב. שירות לפי צורך – לבעלי תפקידים מיוחדים וייחודיים,

ג. שירות לעת חירום בלבד- למלחמה כוללת.

בכל אחד מהסוגים מפרטת המדינה את חובת האימון והכשירות הנדרשים מחד ואת הזכויות והתגמולים מאידך.

כשמערכת התגמול מעוגנת בחקיקה ומערכת החובות ידועה וחקוקה גם היא, יודעת מערכת הביטחון מה מותר לה ומה היא יכולה לדרוש מאיש המילואים והחייל יודע מהן זכויותיו ומהן חובותיו.

אין שיוויון בנשיאה בנטל, אך יש צדק ויש שותפות ויש הכרה חברתית וכבוד ויש פתרון של בעיות אישיות משפחתיות וחברתיות. כך יכול שירות המילואים להפוך ליעיל יותר וגם להוגן יותר.

במודל המוצע כעת השירות אולי יהיה כלכלי יותר (לא בטוח שיהיה יעיל מבחינה מבצעית) אבל הוא לא יהיה הוגן, לא צודק ובוודאי שלא שיוויוני.

איתי לנדסברג

11.11.2005